חציל בסגנון סיני

היסטוריה של שימוש שלי בספרי בישול, להבדיל מהיסטוריה בכלל, מתחילה איפשהו... איי שם מהפעמים הראשונות שחחפשתי לדעתי מתכון למוקפץ (לפני עידן האינטרנט)  ועיינתי בספרו של אהרוני על הבישול הסיני. נתקלתי במתכון של סלט חצילים. (מכל הרכיבים של הרוטב הרשומים בספר היה לי אולי רק רוטב סויה, בצל ירוק ושום) אז אילתורים- את היין הלבן החלפתי באדום, שמן שומשום (לא היה לי מושג מה כל כך מיוחד בו) בשמן רגיל - ומי זה ג'ינג'ר בכלל לא ידעתי..
הרבה ניסיונות והכנת החצילים פעם אחר פעם, עם אילתורים ותוספות השאירו אצל המשפחה שלי זיכרון לחציל פיקנטי, בעיקר בזכות השום והבצל קליל ושונה מאוד מכל סלט חצילים מוכר

חציל בסגנון סיני

עוגיות שקדים

אז לפעמים אין ממש סיפור, פשוט יש עוגיות טעימות ועדינות ושניה אחרי זה אין אותן... 

קיצ'רי (אורז עם עדשים)

לא אני לא אוכל להתחרות בסבתא הלן, ולא לא אוכל להכין  את הקיצ'רי כמו שהיא היתה עושה - בסיר לחץ, ולו רק בגלל שאני ממש פוחדת מהכלי הזה (התפוצץ לנו אחד פעם).
אני חיפשתי מתכון  מנצח אך מכיוון שהמדד היחידי לנכון לא נכון זה חוש הטעם של בעלי, התקשתי במעט למצוא איפה ואיך לשפר . עד שבאה לעזרתי אותה חברה שלימדה אותי להכין גם את הקובה.
אז הנה המתכון הכמעט מושלם לאורז עם עדשים אדומות (בריאות לשמה אם מתעלמים מהחמאה או ממרים אותה בשמן)
 זו גם המנה שהיתי ממליצה לצמחונים, או ל"שני צמחוני" מי שבקטע, או לכל אחד שרוצה לגוון.

אורז עם עדשים אדומות (קיצ'רי)